ת״ר לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת שברירי ואי צחי מאי תקנתיה אי איכא איניש בהדיה לימא ליה פלניא בר פלנתא צחינא מיא ואי לא לימא איהו לנפשיה פלניא אמרה לי אימי איזדהר משברירי שברירי ברירי רירי ירי רי צחינא מיא בכסי חיורי
Our rabbis taught: One shall drink water neither from rivers nor from ponds in the night — and if he drank [from them at night], his blood is on his own head — because of the danger. What danger? ―the danger of Shavriri. So if he's thirsty, what's his remedy? If there's someone with him, let him tell him "P'loni son of P'lonis, I thirst for water"; and if not, let him tell himself "P'loni, my mother told me 'beware of Shavriri'. Shavriri vriri riri iri ri. I thirst for water in a clear cup."
(It seems from Rashbam on the page that Shavriri is a type of blindness. I seem to recall hearing, though, that it is the name of a supernatural creature that causes a type of blindness (which is why I capitalized the word).)
What does saying "שברירי ברירי רירי ירי רי" ("Shavriri vriri riri iri ri") accomplish? How does it do so?
Answer
In an important responsum on superstition, the Rashba (no. 825) writes the following:
ואי משום דרכי האמורי האמת אמרת שכל שיש בו משום רפואה וידוע לרופאים שהוא כן אין בו משום דרכי האמורי ויתר מזה שכל שלא נאסר בגמרא באותם המנויין בדרכי האמורי אין לנו לאוסרן לפי שאין הסגולות ידיעות ואין לנו לדון מדרכי הטבע המפורסם שהרי יש סגולות שלא נודע עיקרן לכל בעלי הטבע כקמיע של עיקרין וקדירת האבן היריקה הנקראת אם טופסי גם בעשבים גם בלחשים שהתירו חכמים כמו שאמרו בשאר המקומות לימר הכי ולימר הכי ואין לך רחוק מן הטבע מלחוש שברירי ברירי ואף על פי כן התירו חכמים ולא היתר בלבד אלא שצוו והזהירו לאומרו מפני סכנה והילכך כל שלא ידענו אם יש בו שום רפואה אם לא מותר אם לא אסרוהו החכמים בהדי אותן ששנינו בגמרא שיש בו משום דרכי האמורי
The basic gist of the responsum is that prohibited superstitions only include those practices that are proven ineffective. (Others seem to imply, that "segulah"/non-scientific remedies would be forbidden unless proven effective.) Even if the remedy is unexplainable by nature, such as amulets and incantations, they are permitted. Above he writes that you can't a more (scientifically) far-fetched remedy that the "Shavriri vriri" incantation. Still, it's permitted because Chazal have testified that it is effective. (See also responsa 167 & 413, and the Rashba on Chulin 77 and Shabbat 67)
I would infer from the above Rashba, that we have no idea how incantations work. So the answer to your question is "We don't know".
Another possible explanation is from the Rambam (Idolatry 11:1): מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת, כדי ליישב דעתו ולחזק לבו, אף על פי שאין הדבר מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא, התירו לו כדי שלא תטרף דעתו עליו.
This is a quintessential example of the Rambam's denial of the effectiveness of incantations and other supernatural claims (divination, sorcery etc..). He writes that such incantations may help ease the mind of the (believing) victim so that he doesn't despair or panic. (A modern interpretation that this refers to a placebo effect has been suggested. I'm not so sure.)
(Indeed, the Vilna Gaon famously wrote that the Rambam was seduced by his study of "cursed" philosophy when he denied the effectiveness of incantations despite the testimony of Chazal.)
No comments:
Post a Comment